| |
יחסי הכוחות
|
כל ישראל ערבים ...*
אלי זבולוני
בעוד כ-4 שבועות יערכו הבחירות
לכנסת ה-13, ומבחינת רבים מדובר על "משחק מכור", גוש הימין
ינצח והעומד בראשו - ביבי נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.
ואכן כל הסקרים האחרונים מדברים על גוש ימין המונה בסביבות 66 מנדטים,
גוש שמאל הכולל 44 מנדטים, ו- 10 מנדטים שיגיעו למפלגות הערביות.
טובי הפרשנים הפוליטיים תמימי דעים שזו אכן תהיה תמונתה של הקואליציה
הבאה, ומטבע הדברים הדבר משפיע גם על האווירה הכללית ועל עובדת היות
מערכת הבחירות "מנומנמת" מאחר ולא נראה שדבר ימנע את הכתרתו
מחדש של נתניהו. אינני פרשן ולא מתיימר להיות כזה, אבל בתורת המספרים
אני קצת מבין. הרשו לי לשחק קצת במספרים ולהגיע לתמונה שונה לחלוטין.
תמונת הגושים המסורתית מניחה שתי הנחות יסוד: גוש הימין כולל את
המפלגות החרדיות ש"ס ואגודת ישראל האוחזות היום ב-18 מנדטים,
וגוש השמאל אינו כולל את המפלגות הערביות. באם נחשוב מחוץ למסגרת
ונסיט את מספר המנדטים של המפלגות החרדיות לעבר גוש השמאל, ולשם
שינוי נכלול את הערבים בגוש השמאל, נקבל תמונה של 48 מנדטים לגוש
הימין ו- 72 מנדטים לגוש השמאל. נראה הזוי? היום כן, אבל לדעתי מספר
מהלכים יכול לגרום לתרחיש זה להפוך למציאותי.
החרדים
ההיסטוריה מלמדת שהחרדים אינם "בכיסו" של הימין. נהפוך
הוא, שנים היו מפלגות אגודת ישראל בעיקר, ואפילו ש"ס שותפות
בקואליציה עם מפלגת העבודה, ובממשלתו של רבין אפילו ש"ס ומרצ
גרו יחדיו. בנושא המרכזי בו חלוקים היום הימין והשמאל, המצוק המדיני-בטחוני
או במלים אחרות שאלת השטחים והשלום, נטו מנהיגי היהדות החרדית לכיוון
של שלום ופשרה. הרב שך מנהיג היהדות הליטאית התבטא בעד החזרת שטחים,
נגד התנחלויות חרדיות ואפילו יצא נגד סיפוח הגולן. הרב עובדיה יוסף
התבטא בעבר פעמים רבות שפיקוח נפש דוחה החזרת שטחים, ולמען שלום,
ניתן למסור חבלי ארץ ישראל.
לדעתי האלמנט העיקרי הגורר את המפלגות החרדיות לעבר גוש הימין הוא
נושא הדת, או ליתר דיוק האנטי-דת, שגולת הכותרת שלו כיום היא הדרישה
לשרות בצבא ושוויון בנטל. נושא חשוב אבל מאבד משמעותי מערכו במקרה
של התקדמות לעבר תהליך של שלום, שאין ספק שאם יצליח יביא בסופו להקטנת
תקציבי הביטחון וגודלו של הצבא.
אם כך, על ראשי המפלגות להפסיק לדבר על השתמטות החרדים מהצבא, על
סחיטות כספיות, ועל תשלומים לישיבות. הדבר לא ירתיע את קהל אוהדיהם,
בפרט אם יבינו שסך הכספים המועבר לחרדים אפסי יחסית לכספים המועברים
להתנחלויות או לתקציבי הביטחון הנובעים מעצם קיומן.
מדינת ישראל יכולה להתקיים עם המצב הנוכחי, שבו לא קיימת הפרדה של
דת מהמדינה, סך-הכל זה המצב מיום הקמת המדינה, אך לא תוכל להתקיים
באם ימשיך הסחף המדיני, בו המדינה נגררת אט-אט לעבר שפת המצוק.
הערבים
אקסיומה שקיימת מאז קום המדינה גורסת שמפלגות ערביות לא יהיו בקואליציה,
אך הדבר אינו כורח המציאות. הציבור הערבי בעל זכות ההצבעה בישראל
מונה 20% מקהל המצביעים, חלק ניכר של ציבור זה אינו טורח להצביע
בגלל ייאוש ממצבו האישי וממצב הציבור הערבי בארץ, וחוסר האמונה שהמצב
ישתנה. מפלגות ערביות שיכללו בקואליציה יכולות לשנות את רצון הבוחר
הערבי מקצה לקצה.
לדעתי הדבר ישפר גם את יחסי יהודים-ערבים בארץ וגם את תדמיתה של
מדינת ישראל בעולם. אין ספק שד"ר אחמד טיבי יכול לשמש שר בריאות
מהמעלה הראשונה, טבעי מאוד שהשר לפיתוח הנגב והגליל יהיה איש ציבור
ערבי (שקיימת סבירות שאפילו יגור בגליל או בנגב), וכמובן לא נקפח
את דב חנין שגם לדעת אנשי ימין יכול להיות שר מצוין.
יקומו ראשי המפלגות השמאל-מרכז, ויצהירו עוד היום שהם מתכוונים לשתף
את המפלגות הערביות בממשלה אותה יקימו. ואנא, אל תשתמשו במכבסות
מלים כמו: "נשתף מפלגות ערביות-ציוניות" (סוג של אוקסימורון).
עלינו להכיר שערבים לא יכריזו על עצמם כעל ציונים, אך אהבתם ומסירותם
לארץ של רובם לא פחותה ולפעמים אף עולה על מקדשי רגבי יהודה ושומרון.
ברגע שיבין הציבור הערבי, שהוא משמש חלק במשחק ושהוא יכול להשפיע,
ינהר בהמוניו לקלפיות, כך שגם אחוז ההצבעה של ציבור זה שעמד בבחירות
האחרונות על 53% בלבד, יגדל, דבר שכמובן יגדיל את כוחן של המפלגות
הערביות ושל גוש השמאל.
נראה לי שבמידה ושני המגזרים עליהם דיברתי יראו עצמם כשייכים (ולו
אפילו רק בפוטנציה) לגוש השמאל, תתעורר מערכת הבחירות, ייפתח שביב
של תקוה, אולי אפילו מרצ אהובתי תזכה לעליה, ואולי בסופו של "יום
הבוחר", לא נאלץ להתמודד עם שימוש בתואר השר משה פייגלין, או
ח"כ מירי רגב העומדת בראש ועדת החינוך התרבות והספורט.
* מערכת "כה אמר זבולוני" מודה ל"פרד
השודד" על הכותרת המקורית.
|
