נשיאים וגשם ורו"ח - אין
מאת: עמ"ת אלי זבולוני

גילדות האומנים שנוסדו באירופה במאה ה-12 באו לשמור על השוויון בין
האומנים והסוחרים ולהגן עליהם בפני גילדות מתחרות. הגילדות השונות,
מגילדת האופים ועד קולעי הסלים (והייתה כזו) דאגו שחבריהן ירגישו מיוחדים
ומורמים מעם, גם אם עסוקם לא היה בדיוק חלומה של אם פולניה.

מאז זרמו בירקון מים רבים, אימפריות קמו ונפלו וגילדות האומנים עברו מן
העולם.
עברו מן העולם ? לא בדיוק; נותרו שתי גילדות הדואגות שלא נשכח את דבר
קיומן - גילדת עורכי הדין וגילדת רואי החשבון.

לא שיש לנו משהו נגד בעלי מקצועות אלו (כמה מחברינו הטובים...), אך
האדיקות שבה הם טורחים לשדך את מקצועם לשמם מעוררת תהייה. ניתן להבין את
ההגיון בכתיבת השם עו"ד כאשר מדובר בייצוגו של עבריין צמרת או במועמדות
ללשכת הגילדה, אבל במה תרמה העובדה שראש אגוד ערי דן לביוב (לשעבר) היא
עורכת דין (את הביוב התל-אביבי זה לא שכנע לזרום בצינורות במקום להשפך
לים), ומה הערך המוסף בידיעה שזו שקפצה לבריכה במסיבה היוקרתית בקיאה גם
בדיני חוזים וחברות ? הרי אם המרואיין בטלוויזיה היה מתכנת מחשבים או נגר
לא היינו שומעים משפטים מהסוג: "האם בדעתך מתכנת המחשבים אסולין להגיב על
דבריו של יריבך הנגר ליבוביץ".

נראה כי הסיבה לתופעה זו הוא פחד ידה הקשה של הגילדה ולעתים אף של
חבריה, אשר ביניהם ישנם כאלו אשר בחרו במקצוע רק על מנת שיוכלו להתהדר
כטווסים: "עורכ/ת דין אני, גורו ממני, אם תעוררו את חמתי אתבע אתכם".