חשבון דמים
אלי זבולוני

יותר משנה דואגים חוגי הימין לשנן באוזננו את המנטרה: "הסכמי אוסלו עלו
לנו ביותר מ- 1000 קורבנות", הלהט והוודאות האקסיומתית שליוו אמירה זו
שיכנעו לבסוף גם אותנו (עוכרי ישראל) באמיתותה. נודה ונתוודה - לא קל
להתהלך בידיעה שכל הרוג מוסיף משא כבד על מצפוננו, אבל כאנשי שמאל ואוהדי
הפועל תל אביב ידענו כי "לסבל נולדנו".

והנה בחודשים האחרונים נפער סדק ביחס הסדור והברור אליו הורגלנו, באופן
פלאי התברר שלא הסכמי אוסלו הם הגורם האחראי באופן ישיר למותם של
קורבנות האינתיפאדה אלא דווקא היציאה מלבנון. ושוב נאמרים הדברים בבטחון
מלא וכעובדה שאין עליה ויכוח ולמרבה הפלא על ידי אותם טוענים.
אמת מובהקת זו, שכמובן לא הסירה את הנטל מעלינו, הותירה אותנו במבוכה
רבה, פורעים שערותנו ומייגעים את מוחנו בנסיון לענות על השאלה: האם מעתה
תהיה האשמה לקורבן מוטלת בכל מאת האחוזים על הנסיגה מלבנון או אולי יש
לחלקה ל- 50% אוסלו ו- 50% יציאה מלבנון ? ואולי הרוח הגבית שהחלה
לנשוב לאחרונה עקב תוכנית ההתנתקות היא זו שאחראית לרצח משפחת חטואל,
אמור אם כך: אוסלו אחראית ל- 50%, לבנון ל- 49.95% וההתנתקות ל- 0.05%.

כמובן שלנסיונותיו של הימין להטיל על השמאל את האחריות על כל צרה
המתרגשת עלינו, ניתן לתת תשובה פשוטה על ידי שינוי הנעלמים במשוואת
השכול.
באותו להט משיחי ובאותה אמת שאינה ניתנת לערעור אפשר לטעון שלכיבוש
המתמשך או למתנחלים העושקים את שכניהם יש חלק לא מבוטל במספר ההרוגים.
ואם נמשיך באותו חשבון דמים שכה אהוב על "אחינו היקרים", הרי שאפשר להניח
שאלפי הבתים שנחשפו באבחת די-9 הצמיחו לפחות מתאבד אחד, שאביו של פליט
שאיתרע מזלו להקלע במסלולו של טיל טועה אינו בדיוק אוהב ישראל ושהילד
שאמו איבדה את עוברה באחד המחסומים הרבים - לא נעים להודות, אבל די שונא
אותנו.
בניגוד למשוואה הקודמת שהכילה רק 2 או 3 משתנים, הרי משוואה זו מסובכת
לאין ערוך ואין בטחון שאינה כוללת חזקות ריבועיות ואף גבוהות יותר
(המתקשים בחישוב יוכלו להסתפק במשוואה הלינארית הפשוטה, שבה חמישה הרוגים
מהצד הפלשתינאי מצמיחים הרוג ישראלי אחד).

לאור זאת, עצתנו לכם מחשבי הקיצין, הפסיקו את חשבונאות הדמים, הרי לכל
טיעון שלכם ניתן להביא עשרות טיעונים נגדיים, ואם בהסכמי אוסלו אתם
עוסקים, אל תשכחו שהקורבן הוודאי היחידי שלהם הוא יצחק רבין - [מ.ש.ל.].