הבה נפריטה
אלי זבולוני
היוזמה האחרונה של משרד החינוך בה הוא מסתייע בשרותי אספקת הסנדוויצ'ים
של עמותת "פתחון לב" לפתרון בעיותיו מביאה משב רוח רענן ויצירתי
שאחריו
כל שנותר לשאול הוא: "איך לא חשבו על זה קודם". במקום להשקיע ימי
עבודה
רבים ולהתייסר במאמצים של גיוס תקציבים והתייעלות, אפשר להכריז
מראש על
מבצעים לאומיים ולקוות שמישהו ירים את הכפפה.
ונשאלת השאלה "למה רק סנדוויצ'ים ?" הרי קיימים משרדי ממשלה רבים,
שאינם
ממש מצטיינים, והעברת תפקידיהם לאגודות צדקה יכולה לעשות להם ולנו
רק
טוב. הבה נסיר מעליהם את הנטל ונעביר את האחריות לגופים שהוכיחו
כבר את
יכולתם.
מאחר שאת הסכומים הדרושים לא יצליחו לגייס גופים כ "פתחון לב",
"מאירי
עיניים" או אפילו "מרחיבי ריאות" תידרש התגייסות של גופים עתירי
ממון,
גופים מסחריים השייכים לשוק הפרטי. יבואו ויאמצו החברות המסחריות
את
משרדי הממשלה או את אגפיהם השונים, כל חברה לפי יכולתה, חברת ענק
כ"כלל"
יכולה לאמץ משרד שלם, ואילו "יוסי ואחיו - תריסים ומולטימדיה"
תיקח תחת
חסותה את "מחלקת בקרת המקוואות של משרד הדתות".
אין ספק שאחר מסע האימוץ הארצי (שינוהל תחת הכותרת "אמץ אגף" או
"אמץ
יחידה"), נזכה לתפקוד יעיל הרבה יותר של השירותים הציבוריים,
מנגנונים
יצומצמו והשרות ישתפר. ואם תשאלו מה תעשה צמרת המשרד ובראשה השרים
הממונים אשר חלק ניכר מתפקידם רוקן מכל תוכן ? התשובה היא שגם
בתקופת
הטרום-אימוץ לא עסקו הללו יותר מדי בענייני משרדיהם, אלא בבחישות
פוליטיות ובשחרור אמרות שפר על "זקפה לאומית" או על "גבינות ויין",
כך
שכפי הנראה לא נרגיש בהבדל כלל.
החברות המאמצות יזכו כמובן לחשיפה ולפרסומת כתמורה להשקעתן הכספית,
כך
נוכל לראות את חיילי "קוקה-גבעתי-קולה" נושאים בגאון את תג היחידה
החדש
המעוטר בסמל הבקבוק הקלאסי, ואת קומץ עובדי המשרד ללא תיק של דני
נווה
לובשים את חולצות הייצוג של חברת "התיק - סניף שוהם".
נפרשים לפנינו אפיקים חדשים ומבטיחים בתחום השיווק והפרסום, לא
מדובר רק
בחולצות ותגים, אלא בפירוטכניקה של ממש. מטוסי הטייסת ההיא מהבסיס
הסודי
ההוא ישרבטו בכתובות עשן את שמה של החברה המאמצת, חיילי הקומנדו
המיומנים יפזרו בסמטאות הקסבה שקיות של מעדני הבשר החדשים, ומחלקת
הדחפורים הבאה בעקבותיהם תטמין בין הריסות הבתים את דוגמיות הגבינה
החדשה
והמוצלחת (זאת אחרי שימתינו שלוש שעות כנדרש לפי דת משה וישראל).
על מנת לאזן את המשוואה ומאחר שהשירותים להם אנו זכאים אינם ממומנים
יותר מכספי ציבור, נראה צודק ונכון שנפעיל שיטה דומה לגבי מוסדות
שעיקר
התמחותם הוא בגביית כספי ציבור - לאמור ביטוח לאומי, מע"מ ומס
הכנסה.
לא עוד גביית מסים אלא תרומת מסים - איש כנדבת ליבו. אין ספק שמראם
של
ילדי בית הספר המתדפקים על דלתותינו חמושים בפנקסי תלושים ובפיהם
המנטרה
"בקשה, תרומה למדינה נזקקת" אינו רק משובב נפש אלא גם מוסיף לחוסננו
הלאומי.
והאם לא יתרחב הלב כאשר בסיום קניה של מעל 100 ש"ח במרכול
השכונתי, נוכל
לתרום עוד 5 שקלים לביטוח לאומי ואולי גם נקבל סיכה לדש הבגד.
במחשבה שניה מצב זה אינו שונה בצורה מהותית מהנהוג היום עם מבצעי
"אמץ
לוחם", והשירותרומים למיניהם, אלה גם אלה, מצהירים: "נכשלנו ואין
לנו שמץ
של מושג איך לנהל את תקציבנו, את הכספים ששילמתם אתם האזרחים הצלחנו
לבזבז בצורה יעילה ביותר, יהודים רחם רחמו". כך שהמהפך אינו דרמטי
כל כך
(למרות שקשה לראות עדיין קמפיין ציבורי להצלת מערכת הרמזורים)
וכך תגשים
את מדינת ישראל את חלומה הישן: ישראל - שנור לגויים.
